רילוקשיין לחו"ל
במסגרת תיקון 132 לפקודה תוקנה הגדרת תושב ישראל (ובמקביל – הגדרת תושב חוץ) בפקודת מס הכנסה ואומצו מבחני מרכז החיים כמו גם "חזקות הימים" הניתנות לסתירה: 183 יום בשנה או 425 ימים בשלוש שנים כאשר בשנה האחרונה היה משך השהות בישראל 30 ימים או יותר.
במסגרת תיקון 132 לפקודה תוקנה הגדרת תושב ישראל (ובמקביל – הגדרת תושב חוץ) בפקודת מס הכנסה ואומצו מבחני מרכז החיים כמו גם "חזקות הימים" הניתנות לסתירה: 183 יום בשנה או 425 ימים בשלוש שנים כאשר בשנה האחרונה היה משך השהות בישראל 30 ימים או יותר.
בסעיף (א)(4) להגדרת תושב ישראל, קבע המחוקק הסמכה לשר האוצר לקבוע תנאים בהם יראו יחיד שאינו תושב ישראל בהתאם למבחני מרכז החיים, ומבחני "חזקות הימים", כתושב ישראל.
במקביל הסמיך המחוקק את שר האוצר לקבוע גם תקנות לפיהם מי שנחשבים כתושבי ישראל מכוח מבחני מרכז החיים ומבחני חזקות הימים, יראו אותם בתנאים מסוימים כתושבי חוץ.
ניתוק תושבות ("מרכז החיים")
ניתוק התושבות נבחן הן במישור האובייקטיבי (תקופת השהות בחו"ל, קשרים משפחתיים בחו"ל, בית קבע בחו"ל וכו') והן במישור הסובייקטיבי (הכוונות הסובייקטיביות של אותו תושב).
תושבותו של "נישום" בהתאם לחקיקה והפסיקה בישראל נקבעת בהתאם לקביעה היכן מצוי "מרכז החיים" שלו בישראל או בחו"ל. ניתוק תושבותו של תושב ישראלי מישראל והעברתה לחו"ל הינה הליך מורכב. בבואנו לבחון את מעמדו של אותו אדם האם הוא עדיין תושב ישראל או שמא המעבר לחו"ל אכן הפך אותו לתושב חו"ל (מרכז החיים שלו עבר לחו"ל) ,יש לבחון זיקות שונות; משך השהות בחו"ל, מקום מגוריו, מקום עבודתו, מקום מגורי משפחתו וכדומה.
יוצא שהמבחנים לקביעת התושבות אינם ברורים, חדים וחלקים; לכן מומלץ למי שמעוניין להיחשב "תושב זר" לסייע בחיזוק סממני התושבות הזרה לדוגמא:
1. סגירת חשבונות בנק בישראל.
2. מכירת/השכרה לתקופה ארוכה של הבית הקיים בידיכם בישראל.
3. רישום למועדוני חברים בחו"ל וויתור על אילו הקיימים בישראל ועוד.
מבחני "שוברי שוויון "
כפי שראינו לעיל, קיימים פרמטרים שונים בכדי לקבוע את מקום המושב של כל נישום ונישום. כאשר קיים ספק באשר למקום מגוריו של הנישום, פונה החקיקה לבחון את זיקות מסוימות שנקבעו בחקיקה כבעלות סדר הירארכי לשם קביעת תושבותו של הנישום. זיקות אלו מכונות "מבחני שוברי שוויון".
בחקיקת המס בישראל – בפקודת מס הכנסה – זהו הסדר הנכון וההירארכי של מבחני שוברי השוויון:
1. מבחן בית הקבע;
2. מבחן מקום מגוריו ומגורי בני משפחתו;
3. מקום עיסוקו הרגיל והקבוע;
4. מקום האינטרסים הכלכליים והמהותיים שלו;
5. מקום פעילות ובארגונים ומוסדות.
מבחנים אלו שנקבעו בפקודת מס הכנסה מקורם במודלים של אמנות המס הבינלאומיות. יחד עם זאת בהתאם לחקיקה, מקום בו קיימת אמנת מס הרי שהוראות האמנה גוברות על הוראות הדין הפנימי. לישראל ואנגולה לא קיימת אמנת מס ולכן אין לנו אלא במקרה זה לפעול לפי הדין הקיים בישראל.
לגבי מעבר עובד לחו"ל יש לבחון כאמור את מירב הזיקות לישראל ואת התקופה שבה נידרש לעבוד העובד מחו"ל. במקרה ובו יהיה על העובד להמשיך ולדווח בישראל על הכנסותיו, בדו"ח האישי שיוגש על ידו ניתן יהיה לדווח על הוצאות שונות כגון: אש"ל, דיור, טיפולים רפואיים ועוד.
היבטי ביטוח לאומי:
כל תושב ישראל מגיל 18 שנה ויותר, מלבד אישה נשואה שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה, ומי שמלאו לו 60 שנה ביום עלייתו לארץ, חייב להיות מבוטח בביטוח לאומי ולשלם דמי ביטוח. כפי שנראה להלן חלה החבות גם על עובד, שהוא תושב ישראל השוהה מחוץ לישראל.
הגדרת "תושב ישראל" לעניין הביטוח הלאומי
עקרון התושבות הוא עיקרון בסיסי, שעליו מושתת חוק הביטוח הלאומי. המונח "תושב ישראל" הוא תנאי לביטוחו של אדם בחוק, המקיף את רוב ענפי הביטוח הלאומי שיפורטו להלן, ואת מרבית החוקים וההסדרים הסוציאליים, שמבצע המוסד לביטוח לאומי כגון: חוק הבטחת הכנסה, ; חוק המזונות ; חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה; הסכם בדבר גמלת ניידות (סעיף 2).
להלן מובאים ענפי הביטוח הלאומי, המתנים את ביטוחם בהיות המבוטח תושב ישראל:
א. ביטוח אימהות [סעיפים 40(א)(1) ו-(ב)(1)](*).
ב. ביטוח ילדים [סעיף 65(א)(1)].
ג. ביטוח נפגעי תאונות (סעיף 150).
ד. ביטוח אבטלה (סעיף 158).
ה. ביטוח נכות (סעיף 195).
ו. ביטוח סיעוד (סעיף 223).
ז. ביטוח זקנה וביטוח שאירים (סעיף 240).
ל"מטבע" ה"תושבות", כתנאי לביטוח, יש שני פנים: האחד – לעניין חיוב בתשלום דמי ביטוח; והשני – לעניין הזכות לקבל גמלה.
חשוב להדגיש, שלעניין המעמד הביטוחי הדבר הקובע הינו היותו של אדם תושב ישראל. הביטוח הוא ביטוח חובה, ויתרה מזו – ביטוח אוטומטי, ללא כל קשר לתשלום דמי ביטוח, אם כי אי תשלום דמי ביטוח, או פיגור ממושך בתשלומים עלולים לפגוע בזכות ליהנות מפירות הביטוח.
בחוק אין בנמצא הגדרה על השאלה: מי הוא "תושב ישראל"? מעיון בפסקי דין שונים נראה כי מקום המגורים של אדם הוא אחד מהסימנים העיקריים להיותו תושב באותו מקום ובעיקר: "המקום אשר מירב הזיקות העובדתיות כורכות אותו עימו" – בדומה למס הכנסה.
חבות דמי ביטוח לאומי על העובד השכיר אצל מעביד ישראלי
כאשר המעביד בחו"ל הוא מעביד תושב ישראל, יחולו חבויות ביטוח, הזהות לחבויות ביטוח של שכיר המועסק בישראל, על השכר המשולם לעובד השכיר.
תקנה 21 לתקנות הביטוח הלאומי קובעת, כי הכנסתו של עובד שכיר, המבוטח בהתאם לסעיף 76 לחוק, תחושב לפי מלוא הכנסתו.
סעיף 76 לחוק, העוסק בביטוח נפגעי עבודה, קובע את התנאים הבאים:
1. המבוטח והמעביד הם תושבי ישראל – הן העובד השכיר והן המעביד עונים על הגדרת התושבות בישראל, על פי מבחן הזיקה העיקרית שנקבע בפסיקה, כאמור. מקום המגורים הקבוע מהווה מבחן משנה עיקרי לעניין זה.
2. חוזה העבודה נקשר בישראל, או לחלופין חוזה העבודה לא נקשר בישראל, אך במקום העבודה אין ביטוח נפגעי עבודה ונמסרה הודעה על קיומו של חוזה העבודה.
3. תקופת ההעסקה בחוץ לארץ אינה ארוכה מחמש שנים רצופות (או יותר שנים, בכפוף לאישור מיוחד של שר העבודה והרווחה, או של מי שהשר הסמיך לכך).
חבות דמי ביטוח לאומי על עובד עצמאי, או על עובד שכיר אצל מעביד שאינו ישראלי
ההוראות, החלות על תשלום דמי ביטוח בידי תושב ישראל, השוהה בחוץ לארץ ומשתכר הכנסה כעובד עצמאי, או ממשכורת ממעביד, שאינו תושב ישראל , נמצאות בתקנה 20 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התקנות קובעות, כי מבוטח השוהה בחוץ לארץ, ישלם דמי ביטוח לאומי על הכנסותיו בחוץ לארץ, לפי שיעורי דמי הביטוח, החלים על מי שאינו עובד עצמאי ושאינו עובד שכיר.
בהתאם לתקנה 20 האמורה, חייב העובד השכיר בחוץ לארץ לשלם דמי ביטוח, בשיעור 15.2% מהכנסתו החייבת בדמי ביטוח, בהתאם לסעיף 345(א) לחוק. שיעור זה יחול על כל הכנסותיו לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. הוראות אלה יחולו רק על מבוטח שכיר, שהכנסותיו הן ממשכורת ממעביד זר בחוץ לארץ, בעוד מבוטח שהנו עובד עצמאי מבוטח כמו כל עצמאי אחר בישראל.
התוצאה היא כי עובד שכיר, המועסק אצל מעביד זר בחוץ לארץ, ישלם את מלוא דמי הביטוח, כאילו היה לא עובד שכיר ולא עובד עצמאי; ולא רק את חלק העובד, כמו שמקובל באשר לעובד שכיר תושב ישראל, המועסק אצל מעביד ישראלי בישראל.
מבוטח שכיר, כאמור, יהיה זכאי אך ורק לגמלאות, שזכאי להן מבוטח, שאינו עובד שכיר ושאינו עובד עצמאי. דהיינו, הוא לא יהיה זכאי לגמלת פגיעה בעבודה, לגמלת דמי לידה ולזכויות עובדים בפשיטת רגל של מעביד או בפירוקו.
זאת, למרות ששיעור דמי הביטוח הלאומי, לרבות שיעור דמי ביטוח בריאות, שהוא חייב לשלם, אינו שונה משמעותית משיעור דמי הביטוח, שמשלם עובד עצמאי בישראל; או משיעור דמי הביטוח הלאומי, המשולמים בעבור עובד ישראלי בישראל, לרבות אלה שמשלם מעבידו.
אמנות לביטוח סוציאלי
סעיף 374 לחוק קובע הוראות למניעת כפל חיוב בדמי ביטוח לאומי עם מדינות, אשר ישראל התקשרה עימן באמנה לביטוח סוציאלי. בהיעדר אמנה לביטוח סוציאלי הרי המבוטח נדרש לשלם דמי ביטוח סוציאלי, הן לפי הדין הפנימי במדינה שבה הוא משתכר, והן לפי הדין הפנימי בישראל במצטבר.
דמי ביטוח בריאות לשוהים בחוץ לארץ
היות שהאמנות למניעת כפל ביטוח סוציאלי אינן חלות על דמי ביטוח בריאות, הרי החובה לתשלום דמי ביטוח זה חלה גם על המשלמים למדינות האמנה האמורות. שיעור התשלום של דמי ביטוח הבריאות יהיה לפי השיעור המינימלי הקבוע בחוק.
סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, קובע סנקציות כלפי תושב ישראל, השוהה בחוץ לארץ, ואינו משלם באופן סדיר את דמי הביטוח. הסנקציות הן מניעת שירותי ביטוח בריאות למפגר בתשלום, לפי מידת הפיגור בתשלום, אף אם חזר ושילם את מלוא פיגוריו למוסד לביטוח לאומי.
לקבלת פרטים נוספים או לקביעת פגישת ייעוץ חייגו 077-7386666