שווי שימוש ברכב צמוד – המודל הליניארי
סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה דן במיסוי הכנסות מעבודה והוא מוסיף אליהן כל טובת הנאה שקיבל עובד במסגרת יחסי עובד מעביד. בסעיף זה נכללת כהטבה וכחלק מהכנסה מעבודה גם רכב צמוד שקיבל עובד ממעבידו.
עובד המשתמש ברכב המעביד במהלך היום לצורך העבודה ובסופו של יום לוקח את הרכב הביתה נקבע שנובעת לעובד טובת הנאה החייבת במס לפי סעיף 2(2) לפקודה. לצורך כך נקבעו תקנות בדבר שוויה של ההטבה מכוח סעיף זה, שקובעות את הטכניקה ואת השווי.
מבלי להתייחס למהות ההטבה, שכן במקרים רבים הטבה זו אינה הטבה אלא הכרח (כמו אנשי מכירות או טכנאים שנוסעים עשרות ואלפי ק"מ בשנה וכיוצ"ב), יש לבחון מחדש גם את הסכומים שנקבעו בתקנות אלה כהטבה לעובד.
לפי החוק הקיים כיום שווי שימוש לרכב לעובד נקבע באופן שרירותי כשיעור מתוך מחיר המחירון של הרכב בהיותו חדש, ללא הנחות. כששווי השימוש מתואם למדד המחירים לצרכן (למעט בשנה הראשונה בה נרשם הרכב לתנועה).
שיטה זו מתעלמת מהשחיקה הגבוהה הקיימת בשוק הרכבים, היא מתעלמת מהבדלים מובהקים בין רכבים חדשים בהם רמת המחירים שומרת על יציבות יחסית, לעומת רכבים משומשים בהם השחיקה גבוהה. ובעיקר היא מתעלמת מהעלויות המשולמות בפועל וכפועל יוצא מההטבה בפועל.
תקנות מס הכנסה הנוגעות לשווי שימוש ברכב יוצרות עיוותי מס קשים היוצרים נטל כבד על עובדים ובייחוד אלה המשתמשים ברכב לעבודתם. הדוגמאות לכך רבות. נתחיל בכך שהמחירון המתואם של מס הכנסה רחוק מלשקף את הערך האמיתי של הרכב: התקנות לא משקפות את ההנחות של עשרות אחוזים מ"מחיר המחירון" הרשמי, שמקבלות חברות הליסינג כמו גם קונים פרטיים. הן וודאי לא משקפות את המחיר האמיתי המשולם עבור הרכב, דהיינו העלות האמיתית.
עיוות נוסף וחריף הרבה יותר נובע מכך שבתקנות מס הכנסה אין הבחנה בין רכב צמוד שנרכש כחדש לבין רכב צמוד שנרכש כרכב משומש. כשברור לכל שהפערים בערך הרכבים במקרה זה הינם עצומים.
לא די בכך, ישנן גם התקנות המצמידות את מחיר הרכב "הרשמי", מחיר הבסיס שממנו חושב שווי השימוש לראשונה, למדד המחירים לצרכן. דהיינו כל שנה המחיר שממנו מחושב שווי השימוש עולה ומנגד ערך הרכב ושוויו יורד משמעותית.
לאור האמור לעיל אנו מציעים לבחון מחדש את התקנות הנוגעות לשווי שימוש ברכב. התקנות כפי שהן כיום עושות עוול עם עובדים רבים, עוול שיש לתקנו לאלתר.
כאלטרנטיבה הוגנת לשיטת המיסוי הקיימת כיום שווי הרכב הנזקף לעובד יחושב מהמחיר המשולם בפועל עבור הרכב, היינו, במקרה בו הרכב מושכר מחברת ליסינג יחושב שווי השימוש כחלק יחסי מהתשלום עבור חברת הליסינג. ובמקרה בו רוכש המעסיק את הרכב יזקפו את השווי לעובד לפי הסכום ששולם בפועל עבור הרכב בחלוקה למספר שנים הולם ותוך התייחסות לערכו ההולך ופוחת של הרכב.
זקיפת שווי שימוש שתהיה מותאמת לעלות הרכב המשולמת בפועל תמנע את העיוותים שהוזכרו לעיל. ותעשה מעט צדק עם העובדים.
מן הראוי לציין כי ישנם היבטים רבים בפקודות המיסוי של מס הכנסה הנוגעים למיסוי רכב ולמיסוי המושת על כלל ההוצאות הכרוכות בתחזוקת רכב כמו דלק, רשיון רכב, טסט וכו' הראויים להתייחסות מיוחדת ודורשים תיקון דחוף.
במאמר זה בחרנו להתייחס אך ורק לעוול שנגרם לעובדים בעקבות חישוב שווי שימוש ברכב כשיעור מתוך מחירון של רכב בהיותו חדש תוך התעלמות מוחלטת מעלות הרכב בפועל.
בטוחני כי העלאת המודעות בקרב הציבור והתגייסות כולנו תביא למערכת מס הוגנת יותר.
אנו תקווה שהגורמים המוסמכים לכך יגלו אכפתיות ומעורבות ויפעלו בהתמדה ליצירת מערכת מס הוגנת לרווחת כולנו.
